<h1>התרומה סימן קס"א</h1>
<h2>דף עד:</h2>
תנן פרק בתרא גת אבן שזפתה עכו"ם מנגבה והיא טהורה. של עץ רבי או' ינגב. וחכ"א יקלף את הזפת של חרס, אע"פ שקלף את הזפת אסורה. אמר רבא זפתה דווקא בעי נגוב. אבל דרך בה בלא זפיתה לא בעי נגוב אלא הדחה. איכא דאמרי אמר רבא דווקא זפתה ונתן בה יין סגי בנגוב אבל דרך בה אחר הזפיתה לא סגי בניגוב כי ההיא מעצרתא דאזל רב לדכויי דהוה זפיתא. חזייה דהוה שיעא א' הא ודאי בנגוב סגי. בהדי דאזיל ואתי עילוי איפלי פילא ומתותית אמלי חמרא אמר הא ודאי לא סגי בנגוב אלא בקלוף והוא הדין ערוי. ת"ר הגת והמחץ והמשפך של עכו"ם. פירש שהם של חרס ר' מתיר בנגוב וחכמים אוסרין. ומודה ר' בקנקנים של עכו"ם שהם אסורין. מה הפרש בין זה לזה. זה מכניסו לקיום. וזה אין מכניסו לקיום. של עץ ושל אבן נגבו והן טהורין. ואם היו מזופפות אפי' בנגוב אסורות והא תנן גת אבן שזפתה מנגב' וטהורה. ומתרץ מתני' בלא דרך בה ברייתא בדרך בה. וא"ת אכתי של עץ ושל אבן ינגב כי אינן זפותות. והא אמר רבא לעיל אבל דרך בה בלא זפיתה לא בעי נגוב. וי"ל מתני' מיירי בגת של ישראל ובלועה מיין של היתר ונגע עכו"ם בה אחרי כן. ברייתא מיירי בגת של עכו"ם. והשתא נמי ניחא הא דתנן נטל המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עכו"ם. וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש עכבת יין אסור. אפי' בלא עכבת יין נמי ליתסר כדתני' לעיל המשפך שלמים ינגב אלא מתניתין מיירי במשפך של ישראל ולכך אין אסור רק משקה טופח שעליו. והא דפרי' תלמוד' והא תנן גת אבן שזפתה טהורה. לא רצה לתרץ ההיא מיירי בשל ישראל דקיל מפי. דכיון שהן זפותות ליכא חלוק בין של ישראל לשל עכו"ם. דרש רבא נעוה ארתחו. מיירי בגת של חרס ובשל עץ או בשל אבן שהן מזופפות שדרך בה. דאי לאו הכי בנגוב סגי כדאמרי' לעיל של עץ ושל אבן ינגב. אפי' גת של עכו"ם ואלו גת שדרך בה ישראל החולה ונגע בו סגי בהדחה כדפי' לעיל.
<h2>דף עה.</h2>
בעי מיניה מר' אבא הני גורגני דארמאי מאי. פי' עקלים שסביב תפוח של ענבים אמר להו רבי אבהו תניתוה. הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאים ובקש לעשותן בטהרה. הדפין והלולבין והעדשי' מדיחן והעקלים של נסרים ושל בצבוץ מנגבן. של שיפה ושל גמי מיישנן. וכמה שנים עשר חדש. וכן געול וערוי. רשב"ג או' מניחן מגת לגת ומבד לבד. היינו ת"ק. איכא בינייהו חרפי ואפלי ופי' רש"י עדשים. הוא עיקר הגת שקורין מיי"ט. ואע"ג דתניא לעיל של עץ ושל אבן ינגב פליגא והך ברית' דקתני מדיחן היא עיקר מדמייתי מינה ראיה לעקלים. ועל זה תימא דאטו משום דהלכה בברייתא בחד מילתא יהא הלכה כמוהם בשאר דברים שברייתא אחרת חולקת עלי'. ורבי שמואל גריס העדשים מנגבן ע"פ התוספתא דמסכ' טהרות. מי' או' מורי רבי' דאפי' אי גרסי מדיחן. יש לומר דלעיל דקתני מנגבן היינו בגת של עכו"ם דחמירי טפי. והא דקתני עדשי' מדיחן מיירי בשל ישראל כדאמר רבא לעיל. דווקא זפתה. אבל דרך בה בלא זפיתה לא בעי נגוב. וכן פירשתי לעיל דיש חלוק בין של ישראל לשל עכו"ם. והא דמייתי מיניה ראייה לגורגי דארמאי הכי מייתי דלכל הפחות ניגוב בעי בעקלי. ורבי' יעקב פי' דגרסינן שפיר עדשים מדיחן. ולא קשה מידי דעדשים לאו היינו גת. אלא היינו כובד של טיט שנותנין על התפוח של ענבים במקום הקורה. דהא פ' המוכר את הבית אמרינן המוכר את הבד מכר את הים. ומפ' בגמרא מאי ים טלופחא. ומתרגמין עדשים טלופחין. ואי עדשה היינו מייט פשיטא שמכר דהיא עיקר הבד. ובגמרא דקאמר מכר את היקבים לאו היינו המיי"ט אלא כדפריש הערוך דהיינו כלים שמביאין בהן זתים לבד. ותו אי עדשה היא עיקר הגת מעיקרא הוה ליה למתני עדשים גם בברייתא והדר הדפין והלולבין. אבל אי עדשה אינו עיקר הגת אתי שפיר וגם קרוי ים על שם שהיין נסחט הרבה מאד כמים לים ע"י הכובד שעל התפוח. ועוד היה או' דאפי' עדשים אם הוא עיקר הגת לא קשה דכל הני דברים הנזכרים בברייתא לא הוי בגת אלא מיירו בדברים של בד כדאמרי' פרק איזהו נשך גבי זתים עיילי לבי דפא וגבי יין וגת לא אמר ליה. ובפרק המוכר את הבית קא' גבי מוכר את הבד מכר את הים דהיינו העדשה. וגבי מוכר את הגת לא א' ליה שלהי יציאות שבת. ושוין שטוענין בקורת של בית הבד ועגולי הגת. אלמא לא היה גם קורה כבדה בגת שלהן לעצור הענבים אלא היו דורכין בהן. וכן פרק זה בורר לעקל בית הבד. וכן פרק מרובה ובפרק הגוזל בתרא. וא"כ עדשי' שזהו הכלי שקורין מיי"ט לא מיירי בברייתא אלא בשל זתים. ואותן מדיחן. כי שמנן אינו חזק כל כך ואין נבלע בעץ כי אם מעט. אבל אותו של גת שהיין חזק נבלע צריך נגוב. דרישא דברייתא קתני הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין. מ"מ לא מפרש אלא כלים של בד. ומלי דגת שיירינן. וכי האי גוונא אמרינן פ' החולץ גבי מה יעשו בכתובתה מה שמייתי ראיה מעקלי' דברייתא דמיירי בברייתא להנהו גורגני דארמאי דמיירי ביין נסך מ"מ דין אחד יש להם. מלבד בדבר שבברייתא אחרת חולק' עלי' כגון גבי עדשים דקתני מדיחן ובאידך גבי יין קתני מנגבן. ותו דעקלי דמבעי' ליה לכל הפחות דין אחד יש להן דהא קתני בהדי' מניחן מגת לגת ומבד לבד.
